לפעמים, אנחנו כל כך עסוקים בלהאמין שמציאות החיים שלנו תלויה בכסף, ששכחנו בכלל לשאול: האם זו האמת היחידה? האם באמת כל דרך שאנחנו רוצים ללכת בה חייבת להיפתח רק דרך הכיס? והנה, בדיוק כשחשבנו שאנחנו מבינים איך העולם עובד, בא בשאר ומזכיר לנו שיש עוד דרכים להגיע למה שאנחנו רוצים. דרכים שאנחנו אפילו לא חושבים עליהן כי הראש שלנו כבר קבע חוקים. אז מה אם היינו עוצרים רגע, מחזיקים את האמונה שלנו על "כסף שווה הזדמנות", ומניחים לה בצד?
למה כסף הוא לא השפע שחשבנו שהוא
שניה, שנדבר על כסף? כמה פעמים תפסנו את עצמנו אומרים: "אם רק היה לי קצת יותר כסף, הייתי עושה את זה"? קל ליפול לתוך הלופ הזה. כי בעולם שלנו, כסף הפך להיות הסמל הרשמי לשפע. אבל מה אם שפע הוא בכלל לא כסף? מה אם שפע הוא פשוט היכולת לעשות מה שאנחנו רוצים, מתי שאנחנו רוצים? נשמע פשוט, נכון? ובכל זאת, הרוב המוחלט מאיתנו לא חי ככה. למה? כי לימדו אותנו שהדרך לשפע עוברת בארנק. בשאר טוען אחרת. הוא מציע לכולנו לעשות ריסטארט לראש. לחשוב על שפע כעל גישה, לא על כמות.
איך האמונות שלנו חוסמות את השפע
תמיד יש את אותו קול קטן בראש שאומר: "זה לא ריאלי". אותו קול שמחזיק אותנו במקום, שלא נותן לנו לפרוץ קדימה. הכסף? הוא רק התירוץ המושלם. אבל מה אם נגלה שהבעיה האמיתית היא לא הכסף, אלא האמונה שלנו לגבי כסף? בשאר קורא לנו להסתכל פנימה. לבדוק מה אנחנו באמת מאמינים עליו. אולי זה לא העולם שחוסם אותנו, אלא התסריט שכתבנו לעצמנו? אם אנחנו מאמינים שרק כסף פותח דלתות, ברור שזה מה שנראה. אבל אם נשנה את התסריט, אולי נראה שדלתות יכולות להיפתח גם בלי שקל.
תנו לדמיון שלכם לעבוד שעות נוספות
אנחנו נוטים להיצמד למה שאנחנו מכירים. רוצים לטוס? צריך כסף. רוצים זמן חופשי? צריך כסף. אבל מה אם פשוט נדמיין אחרת? כן, לדמיין. תנו לזה לקרות. זה לא אומר שתשבו ותחכו שמישהו ישלח לכם כרטיס טיסה בהפתעה. אבל דמיון הוא הכלי הכי חזק שיש לנו לשבור חומות בראש. בשאר לא מבקש שנמצא פתרון מעשי ברגע. הוא רק רוצה שנשאל את עצמנו: "מה עוד אפשרי כאן?" אולי יש דרכים אחרות. אולי יש סיפור אחר שנוכל לכתוב על איך הדברים מסתדרים. תתחילו משם.
כשפשטות היא שם המשחק
כמה פעמים סיבכנו את עצמנו? כל פעם שאנחנו רוצים משהו, אנחנו בונים לו טבלה מסודרת בראש. מה צריך לקרות קודם, מה יקרה אחרי, איך נסביר את זה לעולם. בשאר לוחץ על הכפתור הזה ואומר פשוטו כמשמעו, תפסיקו לסבך. רוצים משהו? תודו בזה. תגידו את זה פשוט. אל תבנו תרחישים אינסופיים. המציאות כבר מספיק מורכבת, לא צריך להוסיף לה עוד שכבות.
החיים שלכם הם השתקפות של הראש שלכם
זה אולי החלק הכי חשוב: המציאות תמיד משקפת את מה שקורה לנו בפנים. אם אנחנו נוקשים, העולם נוקשה איתנו. אם אנחנו משוחררים, פתאום דברים זורמים. זה לא קסם, זה פשוט אנרגיה. בשאר מזכיר לנו שלשנות את החשיבה זה לשנות את החיים. ברגע שאנחנו מעיזים להאמין בדברים אחרים, המציאות מתחילה להתאים את עצמה. זה חוק חיים.
לפעמים צריך להיות קצת "משוגעים"
אנחנו רגילים לשחק בטוח. לעשות רק את מה שנראה הגיוני. אבל מה אם "הגיוני" זה מה שתוקע אותנו? בשאר לא מפחד להציע לנו לעשות דברים שנשמעים מטורפים. לגשת לאנשים, לשאול שאלות, לנסות דברים שנראים בלתי אפשריים. לא כי זה מה שיפתור את הכל, אלא כי זה ישחרר אותנו מהמגבלות ששמנו לעצמנו. תעשו דברים רק כדי להוכיח לעצמכם שזה אפשרי. אולי זה לא יביא בדיוק את מה שציפיתם, אבל זה יזיז אתכם מהמקום.
אז מה לומדים מכל זה?
שפע הוא לא כסף. שפע הוא חופש. חופש לבחור, חופש לנסות, חופש לדמיין. הכסף? הוא רק עוד אמצעי, לא המטרה. רוצים יותר שפע? תתחילו בלשחרר את האמונות שחוסמות אתכם. תתנו לעצמכם לדמיין. תעשו בלי לצפות. תשחקו. תפסיקו לסבך. תזכרו שהחיים משקפים את מה שאתם מביאים אליהם. ותעזו קצת להשתגע. זה הרבה יותר כיף ככה.