כששוחחתם לאחרונה עם מישהו, עצרתם לחשוב איך זה נשמע? המילים שלנו, אותן מילים פשוטות שאנחנו בוחרים להגיד, מחזיקות כוח עצום. כוח שמורגש הרבה מעבר לרגע שבו הן נאמרות. כי מילים, תכל’ס, הן לא רק צלילים. יש בהן את הכוח לבנות, אבל בשימוש לא נכון הן גם יכולות להפיל.
תחשבו על זה: אתם מכירים מישהו שאמרו לו או לה בילדות: "אתה כזה טיפש" או "את לא מסוגלת לעשות כלום"?
כמה זה השפיע עליהם? אולי עד היום הם שומעים את המשפט הזה בראש. ולעומת זאת, יש כאלה ששמעו בילדותם, "אתם מסוגלים להכול." הם גדלו להאמין בזה. שתי דרכים שונות לגמרי לחיות את החיים.
אז מה בעצם המילים שלכם עושות? הן יוצרות עולמות. של ביטחון או של ספק. של שמחה או כאב. כולנו יכולים להיות אלו שאומרים את המשפטים שאחרים יזכרו עוד שנים קדימה.
איך אתם שופטים אחרים בלי לדעת
פגשתם פעם מישהו וחשבתם שאתם כבר יודעים ומבינים עליו הכול? אנחנו עושים את זה לפעמים מבלי לשים לב.
דמיינו את זה רגע: אתם נכנסים לבית קפה קטן בשכונה שלכם ורואים אדם יושב בפינה, לובש בגדים פשוטים, עם כובע מצחייה ישן וספר פתוח לפניו. הוא נראה שקט, אולי אפילו קצת מוזר. אתם מניחים שהוא אולי אדם ערירי שממלא את זמנו בקריאה.
כעבור כמה דקות, מתחילה שיחה ביניכם. תוך כדי, מתברר שהאדם הזה הוא מייסד של עמותה שמסייעת לאלפי משפחות במצוקה. הוא חי בפשטות מתוך בחירה, אבל מאחורי החזות היומיומית שלו מסתתר סיפור של עשייה גדולה ושל השפעה משמעותית על חייהם של אחרים.
כמה פעמים ביום אנחנו פוגשים אנשים ומניחים עליהם תוויות מראש? אנחנו בונים על רושם ראשוני ומתייגים אותם על סמך איך שהם נראים או מתנהגים באותו רגע. ומה אנחנו מפסידים כשאנחנו שופטים ככה? אולי את ההזדמנות לשמוע סיפור שיפתח לנו פרספקטיבה חדשה, ללמוד משהו חדש או להכיר מישהו שיכול לשנות את חיינו.
מה לומדים מזה? אסור לשפוט. כל אדם הוא עולם מלא. לכל אחד יש סיפור, רק צריך לתת הזדמנות לשמוע אותו.
שלושת השערים לכל מילה
דמיינו שהמילים שלכם צריכות לעבור שלושה שערים לפני שהן יוצאות מהפה:
- האם זה אדיב?
- האם זה נחוץ?
- האם זה נכון?
אם לפחות שער אחד "נסגר," אולי עדיף לשתוק. למה להגיד משהו לא נחמד, מיותר, או אפילו שקרי? המילים שלנו הן כמו כרטיס הביקור שלנו. הן משאירות רושם, והן נזכרות.
תחשבו על זה: כמה פעמים שמעתם מישהו שאמר משהו לא נחוץ או לא נכון, וזה נשאר איתכם? למה לא להיות אלו שזוכרים לטובה?
כולנו אנושיים, ומותר לטעות
זה טבעי לטעות. לכולנו קורה שאנחנו שופטים מהר מדי, מסיקים מסקנות או מניחים הנחות שגויות על אנשים. אולי לפעמים גם כועסים ומגיבים באימפולסיביות. זה חלק מהחוויה האנושית. אבל הכוח האמיתי טמון ביכולת שלנו לעצור, להודות בטעות ולבחור בגישה אחרת ולתת לצד השני לבחור מה נכון עבורו לעשות.
טעויות הן שיעורים בתחפושת. הן לא הופכות אותנו לפחות טובים, אלא מעניקות לנו הזדמנות לצמוח. כשאנחנו לומדים להתבונן מעבר לחיצוניות, לזהות את האנושיות באחרים ולתת להם הזדמנות לספר את הסיפור שלהם, אנחנו לא רק משפרים את הקשרים שלנו, אלא גם מתפתחים בעצמנו.
אז למה באמת חשוב לשים לב לדיבור שלנו?
מילים הן כמו בומרנג. מה שאנחנו זורקים, בסוף חוזר אלינו. אמרנו משהו טוב? זה יחזור אלינו בצורה כלשהי. הפצנו שליליות? אנחנו נרגיש את זה גם.
כולנו רוצים לחיות בעולם טוב יותר. עולם שבו מקבלים יותר חיוכים מאשר מבטים זועמים. אם כל אחד מאיתנו יתחיל לשים לב למה שהוא אומר ולמי, נוכל להשפיע בשינוי האווירה שסביבנו וכמו אפקט הפרפר, נוכל להשפיע מבלי לדעת על עוד מעגלים.
אז נסו לחשוב לפני שאתם מדברים. בחרו מילים שבונות, שמרימות, שמחזקות. כי בסופו של דבר, כולנו זקוקים לזה.